קטע זה בסיפור הגבורה של קרב תל פאחר מוקדש לפלוגת הטנקים מגדוד שלוש שבע שבע.

בראש הכוחות של גדוד 12 לכיבוש המוצב הסורי נעו תשעה טנקים מסוג שרמן. היתה זו פלוגה ז' מגדוד 377 בפיקודו של רב סרן זאב נמיר. אנשי שריון במילואים, באמצע שנות ה-20 לחייהם, שגויסו בצו 8 עם תחילת הכוננות לפני מלחמת ששת הימים, בחודש מאי 1967.

שיירת הגדוד תוכננה להגיע לפאתי תל פאחר מכיוון דרום על דרך ההטיה, וממנה לעלות לציר הנפט ולתקוף את המוצב ממזרח, בחיפוי של טנקים.

טנקים מהמחלקה המובילה בפיקודו של סגן עזרא ברוש עלו מזרחה מדרך ההטיה לכיוון הכפר הנטוש עין א-דייסה, וירו מספר פגזים אל המוצב.

לאחר שלא נמצאה הדרך לעלייה מזרחה, והירי ממוצבי הסורים התגבר, החליט מפקד גדוד 12 סא"ל משה "מוסה" קליין על שינוי תוכנית התקיפה: להמשיך לנוע צפונה על דרך ההטיה ולתקוף את התל מהחזית שלו, ממערב למזרח, ובנחיתות גובה.

שתי מחלקות הטנקים בפיקודם של סגן עזרא ברוש וסגן מאיר צוק, עלו על דרך שטיפסה מזרחה לכיוון המוצב. כמה טנקים ירו לכיוון בונקרים שמהם נורתה אש.

כשהטנק הראשון בפיקודו של ברוש הגיע מתחת לחלק הצפוני של תל פאחר, הוא ספג מספר פגיעות מחירבת סוודה ומעמדת תול"ר שהייתה במרומי המוצב - ונעצר. 

הטען-קשר יוסף מולכו נהרג ואנשי הצוות, ובהם המפקד ברוש, התותחן עודד גולן והמקלען חיים כהן, נפצעו. הנהג ראובן דנגור שלא נפגע רץ למטה תחת אש להזעיק עזרה וחזר עם אלכס פורדי חייל מגולני שהעניק להם עזרה בשטח. בהמשך נזקק ברוש לניתוח חרום בשטח, כשרופא גדוד 12 נאלץ לכרות את רגלו.

ברוש זכה לעיטור המופת: למרות פציעתו הקשה, הוא אירגן בקור רוח את פינוי אנשיו ועודד אותם, עד שפונו בתום כשלוש שעות וחצי שבהן שכבו מאחורי הטנק.

שלושה טנקים נוספים נפגעו והיתר נותרו במקומם מתחת לתל פאחר, כשהם תחת אש - ממתחם הנ"ט חירבת סוודה. 

מישאל לוי, נהג הטנק של המ"מ צוק, נהרג. המ"פ נמיר שהטנק שלו ספג אש ונפגע קלות, דיווח על המצב, ולמעשה היה המקור היחיד באותן שעות שסיפק למיפקדת חטיבת גולני תמונת מצב קודרת: "חנה כאן זיווה, אש נ"ט נוראית, הכלים נאבדים מהר....מי שמנסה לעלות מקבל אש מהחזית, עבור".

בהיעדר תמונת קרב ברורה, ולאחר שמפקד גדוד 12 נהרג וסגנו נפצע, לא היה בשטח מי שייתן פקודות לטנקים. בעקבות כך נותרו טנקי השרמן במקומם. הם חששו לירות אל המוצב הסורי שמא יפגעו בחיילי גולני שנמצאים עליו, והעדיפו להיות בעמדת המתנה למקרה שיידרשו לחפות ממקומם.

רק לאחר שמפקד חטיבת גולני הגיע כעבור כשעתיים וחצי, ועמו סגן-אלוף שלום סלע, שקישר בין פלוגת הטנקים לחפ"ק, נפתרה התסבוכת. סלע לקח איתו שני טנקים ונע אל התל באיגוף מצפון. כשהגיע למעלה, כבר נכבש המוצב הסורי.

‍