האזינו להקלטה
Play Record
רס”ן אלכסנדר אלכס קרינסקי ז”ל
בן 27 בנופלו
שמות חיילי הכוח שנלחמו בגל התקיפה הראשון על החלק הצפוני: רב סרן אלכס קרינסקי, אליהו שטיגליץ, יעקב אביטן ומשה פינקס זכרם לברכה; סגן יעקב שכטר, יצחק חמאווי, יוסי גינצבורג, מוטי שקרוקה, דוד תנעמי ומשה ביבר. איתם נפל מפקד גדוד 12 סא"ל משה מוסה קליין. יהיה זכרו ברוך.
קטע זה בסיפור הגבורה של קרב תל פאחר מוקדש ללוחמי פלוגה א' בפיקודו של סרן אלכס קרינסקי זכרו לברכה, שנלחמו על היעד הצפוני.
יום שישי, תשעה ביוני 1967. כשגדוד 12 התקרב לתל פאחר בתנועה על דרך ההטיה, החליט המג"ד סגן אלוף מוסה קליין לשנות את תוכנית התקיפה, בשל אי-מציאת הדרך המתוכננת לתקיפת המוצב הסורי מעורפו, והאש שניתכה על שיירת הגדוד וגרמה לנפגעים.
סרן אלכס קרינסקי, קצין נספח שהיה בזחל"ם המג"ד, נשלח ברגל להורות לפלוגה א' להסתער מהחזית על המוצב. קרינסקי ביקש להצטרף להתקפה, והמג"ד אישר לו.
קרינסקי הגיע אל המ"פ אהרון ורדי ומסר לו את הפקודה. המ"פ, שעימו היו כעשרים וחמישה לוחמים בלבד, הציע לחלק ביניהם את הכוחות ולהתפצל: הוא יעלה עם מחצית מהלוחמים אל החלק הדרומי – משימתו המקורית, וקרינסקי עם המחצית האחרת אל פאתי היעד שבחלק הצפוני. קרינסקי הסכים ונע עם אנשיו בעלייה הקשה אל הבונקרים והתעלות. האש שנורתה אליהם התגברה.
עם תחילת ההסתערות על היעד נהרג אליהו שטיגליץ, שנשא על גבו להביור - יורק אש ללחימה בתעלות, ודוד תנעמי נפצע. כוח קרינסקי הסתער אל התעלות המערביות של תל פאחר תוך ירי וזריקת רימונים. הלחימה היתה עזה, ומטווחים קצרים. עימו היו הרב"טים יעקב אביטן, משה פנקס ויצחק חמאווי. עם הגיעם לראש התל, הורה קרינסקי לחמאווי לחפות למרכז היעד, ולקח עמו את אביטן ופינקס.
במהלך הלחימה נעלמו השלושה מעיניו של חמאווי.
קרינסקי, אביטן ופינקס מצאו את מותם בקרב פנים אל פנים בתוך התעלות.
בינתיים הצטרפו לחמאווי ארבעה לוחמים נוספים – משה ביבר, מוטי שקרוקה, יוסי גינזבורג וסגן יעקב שכטר, קצין שהסתפח לגדוד 12. שכטר נפצע בידו ואחריו גם שקרוקה וגינזבורג. חמאווי חבש אותם והמשיך לנהל לבדו ירי מול הסורים. הוא קיווה לראות שוב את קרינסקי ואת חבריו שנעלמו מעיניו, ובינתיים ניסה לפגוע בסורים שראה מדי פעם נעים בתעלות ומנסים לפגוע בו. כדי לשמור על ריכוז ועל קור רוח, הוא דיבר לעצמו: "שים לב איזי, הנה אחד מימין, הורדתי אותו, עכשיו משמאל - יפה איזי, רק שלא יבוא מישהו מלמטה..."
כך עברו עליו דקות ארוכות שבהן היה לבדו, כשמחסניות העוזי שלו הולכות ומתרוקנות. ואז שמע לפתע קול מוכר: "איתן איתן איתן".
היה זה מפקד הגדוד סא"ל משה "מוסה" קליין, שעלה אל היעד עם קצין הארטילריה סגן משה הראל וקרא את סיסמת הגדוד למקרה שכוחותיו יורים אלה על אלה. חמאווי התרגש מאוד למראה מפקד הגדוד, מיהר אליו וסיפר לו על הנעשה בקרב.
בשלב זה החליט המג"ד להיכנס לתעלה סמוכה וירד אליה כשחמאווי בעקבותיו. סגן אלוף קליין ירה לעבר חייל סורי שנראה בקצה התעלה, ולאחר מכן עלה חזרה אל פני השטח כשהוא חשוף. חמאווי צעק לו – 'זהירות המג"ד', אבל באותו רגע נפגע קליין ונהרג מאש הסורים. חמאווי מיהר אליו, הפך אותו על גבו, גרר אותו למחסה ושמע את נשימותיו האחרונות.
בשלב זה החליטו סגן הראל וחמאווי לרדת מהתל, כדי לדווח למיפקדת החטיבה על נפילת המג"ד. יצוין כי לאחר מכן עלה חמאווי אל התל פעמיים נוספות, כדי לחלץ פצועים. אלכס קרינסקי זכה לעיטור המופת על לחימתו, חמאווי זכה בצל"ש המג"ד.