קטע זה בסיפור הגבורה של קרב תל פאחר מוקדש למפקד גדוד 12 סגן אלוף משה "מוסה" קליין זכרו לברכה. כך דיווח מפקד גדוד 12 סגן אלוף משה "מוסה" קליין למיפקדת החטיבה. השעה היתה שתיים שלושים וחמש בצהריים, יום שישי, התשעה ביוני 1967. לוחמי גולני נעו בזחלמים על דרך ההטיה הסורית, כשלפניהם פלוגת טנקים לסיוע. כקילומטר מדרום לתל פאחר היתה אמורה להיות דרך עבירה לכלים המשוריינים, שבה היו אמורים לעלות מזרחה, להגיע אל דרך הנפט ולתקוף את מוצב תל פאחר מעורפו. הדרך לא נמצאה, כמה טנקים התקשו לעלות, ובינתיים התעצמה האש הסורית. כלים ולוחמים החלו להיפגע, והמג"ד קליין מצא את עצמו בדילמה עצומה. לבסוף החליט המג"ד שהגדוד ימשיך לנוע על דרך ההטיה לכיוון המוצב הסורי, ויתקוף אותו בנחיתות טופוגרפית. היתה זו ברירת מחדל לנוכח הנסיבות בשטח. הכוחות החלו להסתער על התל במספרים קטנים. זחל"ם המג"ד נפגע קלות ממערב לתל, סגן אלוף מוסה קליין יצא מהזחלם והחל לעלות ברגל לכיוון המוצב כשאיתו קצין הארטילריה סגן משה הראל. בתום המתנה לכוחות נוספים, המשיכו ועלו קליין והראל אל פסגת המוצב. המג"ד כנראה חשב שכוחותיו כבר כבשו את התל והם יורים זה על זה. הוא הגיע אל מרומי החלק הצפוני תוך שהוא קורא את סיסמת הגדוד, כדי להפסיק את האש. במרומי תל פאחר פגש המג"ד את יצחק חמאווי, מ"כ צעיר מכוח אלכס שהגיע כשעה קודם לכן. חמאווי נותר החייל הבריא היחיד מכל הכוח. כל היתר נהרגו או נפצעו. קליין שמע ממנו דיווח קצר על הנעשה, ואז הבחין בחייל סורי באחת התעלות, ירד אליה עם חמאווי ובתום לחימה קצרה יצא ממנה החוצה כשהוא חשוף. חמאווי קרא לו להיזהר.... מאוחר מדי. קליין נפגע ונפל הרוג. חמאווי שדקות קודם לכן התרגש מאוד למראה המג"ד, היה בהלם מהתפנית הטראגית. אבל לא היה זמן להתאבל. הסורים המשיכו להילחם. משה הראל, שהגיע בינתיים, וחמאווי, החליטו לרדת מהתל ולדווח למיפקדת החטיבה על המצב. הגדוד נותר ללא פיקוד בכיר. אף אחד מהקצינים הזוטרים לא ידע את תמונת הקרב. הם רק ידעו שהמג"ד עלה אל המוצב. הם היו נחושים להגיע בעקבותיו ולסיים את המשימה. בצלמו, בדמותו, וברוחו של סגן אלוף מוסה קליין זכרונו לברכה, המפקד הכריזמטי שאותו העריצו. על התנהלותו בקרב, תוך דבקות במטרה, הוענק לסגן אלוף קליין עיטור המופת.