סמל אפרים אפשטיין ז"ל

אפרים, בן בלבינה ומנחם, נולד ביום י"א בתמוז תרצ"ח (10.7.1938) בחיפה. היה בוגר הגמנסיה "ביאליק" בחיפה ולאחר מכן השתלם בטכניון העברי במקצוע הספנות. אהב את הצופיות והקדיש מזמנו לצופי-ים - תחילה כחניך ולאחר מכן כמדריך.ביולי 1957 גויס לצה"ל ושירת כקשר על טנק. אחרי שסיים את שירותו הצבאי התקבל לחברת "שוהם" ובעבודתו הוכיח חריצות ושקדנות. בעל כשרון מוסיקלי היה ותמיד היה מלא עליצות ואת הנטייה למוסיקה גילה במסעות ובטיולים- וכל זאת מתוך ענווה, שקט ורוח טובה. היה מוכן לעזור לכל, לקבל את הטוב והרע כאחד. את שעות הפנאי שלו הקדיש לתחביבו- הצילום.עם פטירת אחותו השתדלו הוריו להניאו מעבור ליחידה קרבית מפני שנשאר בן יחיד להם. אך הוא לא הסכים לכך מתוך הכרה ברורה כי עליו לעשות את כל המוטל עליו כבן הארץ. כך גדל בבית הוריו שעלו כחלוצים לארץ בשנות העשרים מתוך חזון ורצון לבנות אותה ולחיות בה ותמיד היה מדגיש שאם צריך לקרות אסון הרי הוא עלול לקרות גם בימי שלום. ערב מלחמת ששת הימים יצא למלא את חובתו לעמו ולארצו מתוך שקט וקור רוח, ואף בשעות הקשות ביותר, לפני הקרב אשר בו נפל, הבין שיש להמשיך במאבק ללא התרגשות יתירה- וזאת ציין במכתביו להוריו ולחבריו.בדרך לכיבוש הבניאס יצאה שיירה של שריון שהצטרפה ל"גולני" ובתוכם היה הזחל"ם שאפרים ישב בו ליד מכשיר הקשר. אש תופת נורתה מכל צד אך השיירה המשיכה בדרכה עד שהגיעה לתל פאחר ושם מצא אפרים את מותו כתוצאה מפגיעה ישירה;הדבר היה ביום א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967) הוא היום החמישי לקרבות. הניח אשה ושני ילדים קטנים. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה.כמה עמודים הוקדשו לזכרו בקונטרס גם ב"ספר החטיבה שלנו" הועלה זכרו בכמה עמודים. ובספר "בקום ישראל" שהוציאה גמנסיה "ביאליק" בחיפה, הוקדשו גם כן כמה עמודים לזכרו.