קטע זה בסיפור הגבורה של קרב תל פאחר מוקדש לצוות הרפואי של גדוד 12 - הדוקטור והחובשים, שפעלו בשדה הקרב במסירות רבה, והצילו חיים.

‍

רופא גדוד 12 סגן דוקטור ישראל ג'ק הורנר, היה עולה חדש מדרום אפריקה, שעדיין לא ידע עברית על בוריה. בשל כך לא היה מודע לכל הנוהלים בשעת מלחמה, וקידם את שני זחל"מי הרפואה שבפיקודו סמוך מאוד לחזית הלחימה בלי להישאר בטווח ביטחון. כל זאת כדי שכך יוכל לטפל בפצועים הרבים באופן מיידי.

‍

בעקבות קרבתו הרבה של הצוות הרפואי לשדה הקרב, זכו הפצועים במורדות המערביים שמתחת לתל פאחר לטיפול מיידי. חלק מהם נישא על כתפי החובשים למקום מבטחים, תחת אש האויב. 

‍

במהלך הקרב הורה הרופא להעמיס פצועים על מספר זחל"מים של הפלוגות, ולפנות אותם לפלוגת הרפואה החטיבתית שהיתה בכניסה לקיבוץ הגושרים. גם מהלך זה היה אומנם בניגוד לפקודות, אבל הציל חיים של כמה פצועים.

הציוד שהיה ברשות אנשי הרפואה של גדוד 12 לא היה מספיק. מורפיום וחוסמי עורקים היו בצמצום. מנות דם לא היו בכלל. במקרים רבים נאלצו החובשים לקרוע לפצועים, ואף לעצמם, את שרוולי החולצות, כדי שישמשו כחוסמי עורקים. הדוקטור והחובשים הזריקו מורפיום לשיכוך כאבים, חיזקו חבישות, ביצעו עירויים וקבעו מי יתפנה קודם על פי חומרת הפציעה. 

בין היתר ביצע דוקטור הורנר ניתוח חרום בשטח, כשכרת את רגלו של מפקד פצוע מפלוגת הטנקים.

מטבע תפקידם נחשפו החובשים למראות קשים של חבריהם, ולפציעות שונות ומחרידות, אבל ביצעו היטב את המוטל עליהם. כמה פצועים חייבים להם את חייהם.

‍