קטע זה בסיפור הגבורה של קרב תל פאחר מוקדש לכוח האחרון שפעל בתל פאחר בפיקודו של סגן מפקד חטיבת גולני סגן-אלוף משה גת.

‍

לאחר שהכוחות הראשונים של גדוד 12 הסתערו חזיתית על תל פאחר, נותק הקשר בין הגדוד לחפ"ק החטיבה. כעבור כחצי שעה הבין מפקד החטיבה אלוף משנה יונה אפרת, כי המג"ד שינה את תוכנית הקרב וגדוד 12 נקלע לקשיים.

‍

המח"ט פקד לשלוח כוחות תגבורת לתל פאחר. תחילה ניתנה הפקודה לסיירת גולני, שכבר היתה בהיכון, ולאחר מכן לגדוד 13, שלא היה מנויד בזחל"מים. הגורם השלישי שהוזנק היה סגן מפקד החטיבה, סגן אלוף משה גת. 

‍

המשימה שקיבל היתה להגיע לתל פאחר, לארגן את הכוחות שנמצאים בו ולהשלים את כיבושו של המוצב. מחלקת טנקים שהיתה בגבעת האם קיבלה הוראה להתחבר אל הסמח"ט ולנוע איתו יחד.

‍

עם הסמח"ט היו רס"ן חיים יפרח, אשר לפני המלחמה היה מפקד בית הספר למ"כים בג'וערה, סרן גדעון עציון, קצין הארטילריה של גדוד 13, וכמה חיילים. 

‍

בדרכם לתל פאחר חלפו ליד מוצב נעמוש, כשלושה קילומטרים מדרום לתל פאחר. כאן התברר שבתעלות המוצב שנכבש כמה שעות קודם על-ידי חטיבה 8, עדיין הסתתרו חיילים סורים. רב סרן יפרח זרק מספר רימוני-יד לתעלות, וכעשרה חיילים סורים יצאו בידיים מורמות.

‍

הטנקים שהיו צריכים להתחמש, התעכבו. הסמח"ט החליט לא להמתין עוד והחל להתקדם אל היעד. 

‍

בשעה שש לקראת ערב הגיע הסמח"ט לכניסה לתל פאחר, כאן פגש את מפקד פלוגת הסיור סרן רובקה אליעז. רובקה דיווח כי המוצב נכבש, אבל חיילים סורים בודדים ממשיכים להילחם. סגן אלוף גת הורה ללוחמי הסיירת להיכנס לחלק הצפוני, כשהוא ואנשיו חיפו על כניסתם, והתקדמו בעקבותיהם אל עומק המוצב. 

‍

גת, יפרח, עציון ולוחמים נוספים מגדוד 12 והסיירת סרקו קטעי תעלות נוספים, וסיימו למעשה את כיבושו של המוצב. שקט השתרר סוף-סוף ברחבי תל פאחר אחרי שלוש שעות וחצי ארוכות. הסורים נכנעו.

‍

בשעה שש עשרים ושתיים בקע קולו של הסמח"ט ברשת הקשר: "תל פאחר בידינו, חוזר תל פאחר בידינו".

‍

בתום שלוש שעות וחצי הוכרע המוצב העיקש.

‍